הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד ואח'

פסק דין

לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, ניתן בזה פסק דין , תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:

למעשה מדובר באירוע תאונת דרכים בין שני כלי רכב השייכים לאותה משפחה, כאשר במועד האירוע הנהגים היו מסוכסכים ביניהם על רקע בעלות בקרקעות, לטענת הנתבע 1 הנהג מטעם התובעת (המבוטח) פגע בכלי רכבו, שעמד באותה עת בצד הדרך בכוונה תחילה על מנת לגרום לו לנזקים, כאמור כחלק מהסכסוך המשפחתי.

הנהג מטעם התובעת העיד ביחס לנסיבות קרות האירוע, כך גם העיד הנתבע 1, עדויות שני הנהגים העלו תהיות באשר לנסיבות האמיתיות ביחס לאירוע התאונה, האם מדובר באירוע בכוונה תחילה לצורך גרימת נזק, או שמא בתאונת דרכים רגילה, שבמקרה ארעה בין קרובי משפחה מסוכסכים.

במועד מאוחר לאירוע התאונה, הגיעו הצדדים כולם להסכם "סולחה" שגיבש את ההסכמות באשר לכלל האירועים שאירעו בין המשפחות, כאשר התובענה שלפני הינה תובענה שהוגשה ע"י התובעת כמבטחת של הנהג מטעמה, במסגרת תביעת שיבוב, הואיל ולדידו של הנהג מטעם התובעת, האירוע ארע כאשר הנתבע 1 עמד בצד הדרך ולפתע פתח את הדלת בדיוק כשהנהג מטעם התובעת חלף על פניו וגרם לנזקים המופיעים בחוו"ד ומשכך, אשם לקרות האירוע.

על פי רוב, נקודת המוצא בתיקים מהסוג הנ"ל הינה, שתאונות דרכים קורות ללא כל כוונת זדון, כאשר ביהמ"ש בוחן את נסיבות האירוע שלפניו ומכריע בשאלת האחריות ולעיתים מחלק האחריות בין הנהגים/ הצדדים לקרות האירוע.

במקרה שלפני, טען הנתבע 1, כי המבוטח מטעם התובעת זיהה את כלי רכבו שעמד בצד הדרך או אז גמלה בו ההחלטה לפגוע בו ולהסב לו נזקים, כחלק מהסכסוך המשפחתי הקיים.

הנתבע 1 טען, כי מי שנהג ברכב המבוטחת בזמן האירוע היה הנכד של המבוטח בן ה- 20 לערך וכי המבוטח ככל הנראה היה זה שביקש / אורה לו לפגוע בכלי רכבם של הנתבעים.

המבוטח מטעם התובעת מכחיש את טענות הנתבע 1, לטענתו הוא היה לבד ברכב והוא זה שנהג , הוא לא זיהה את כלי רכבו של הנתבע 1 על מנת שיגרום לו לנזק ולמעלה מכך, טען כי הוא לא היה עושה כן, תוך שהוא מסכן את עצמו ובנוכחות הנתבע 1 וקרובי משפחה שהיו באותה עת במקום.

הנהג מטעם התובעת העיד, כי עצר מייד לאחר האירוע בצד כשהנתבע 1 ואנשים נוספים מטעמו התנפלו עליו במכות , כתוצאה מכך נחבל בצורה קשה , בין היתר גרמו לו לחבלה בראש והוא הובהל לביה"ח וקיבל טיפול רפואי.

הנתבע 1 אישר, כי "טיפל" ביחד עם בני משפחה נוספים במבוטח של התובעת אלא שזה קרה אחרי האירוע ולא "בזירת" האירוע עצמה, שכן לטענתו הנהג מטעם התובעת ו/או מי מטעמו פגע בכוונה וברח מהמקום.

בנסיבות העניין, כאשר הנתבעים מעלים טענה של אירוע במכוון, עליהם הנטל להוכיח כי כך היו פני הדברים, דהיינו, בהעדר מחלוקת באשר לעובדה שארע אירוע תאונת דרכים במהלכו נגרמו נזקים לכלי רכבו של הנהג מטעם התובעת, הרי שאז הנטל להוכיח כי מדובר באירוע שנגרם בכוונה תחילה מוטל על הנתבעים ונטל זה לא הורם, למעט אותה אמירה לפיה, מדובר בסכסוך על רקע משפחתי קודם.

הנהגים שניהם אישרו, כי נקלעו לאותו המקום, עובר לאירוע, במקרה ולא סביר בעיני שהנהג מטעם התובעת תכנן את אירוע התאונה ו/או זיהה את רכב הנתבע 1 בצד הדרך וגרם לו לנזקים, בין בעצמו ובין באמצעו נכדו בן ה- 20, חיזוק לכך ניתן למצוא בסוג הנזק ובמוקד הנזק , אשר מתיישב יותר עם גרסת התובעת מאשר עם גרסת הנתבעים.

סוף דבר, עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה והנני מורה בזאת לנתבעים לשלם ביחד ולחוד לידי התובעת סך של 3,096 ₪ עבור הנזק הישיר בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, אגרה בסך 337 ₪ , שכר בטלה עבור העד שאינו בעל דין בסך של 300 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪ .

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום.

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: